משנת ארץ ישראל על משנה פרה ז׳:י׳

10 המוסר את מימיו לטמא – לשמור עליהם, פסולין – המים לא נטמאו, שהרי אם הם נטמאו ודאי שהם פסולים למי חטאת. המים נתונים בכלי סגור, והטמא לא נגע בהם אלא רק שמר עליהם, ולטהור כשירין – מסרם לשמירה לאדם טהור לחטאת, המים כשרים. רבי אליעזר אומר אף לטמא כשירין אם לא עשו הבעלים מלאכה – רבי אליעזר מהלך בדרכו ההלכתית שבה מהלך גם רבי יהודה ראו לעיל, שהמים פסולים רק אם הם נטמאו באחת מדרכי הטומאה, או שממלא המים עשה מלאכה בעת שמירתם. ברם, התנא קמא תובע שגם שמירת המים תיעשה על ידי איש טהור, אין כאן דרישה רק בתחום ההקפדה ההלכתית אלא בעיקר בתחום הכבוד והמעמד. המשנה מעלה עיקרון אחד, אם השומר טהור או לא, ואם השומר טמא גם המים טמאים, ולדעת רבי אליעזר העיקרון הוא הלכתי טכני רגיל, כיצד נשמרו המים בפועל, והאם הייתה מלאכה או עמידה?.

11 אבל בתוספתא נדרשים שני תנאים: "רבי אליעזר אומר, המוסר את מימיו לטמא, ועשו בעלין מלאכה פסולין. רבי יהודה אומר משמו, עשה טמא מלאכה כשרין, מפני שהן ברשות הבעלים. עשו הבעלין מלאכה, פסולין, מפני שהן ברשות הטמא" פ"ז ה"ז, עמ' 637. לפי הרישא האבחנה היחידה היא כיצד נהגו הבעלים, והשאלה היחידה היא האם הבעלים נהגו כהלכה, כך נמסרו דבריו של רבי אליעזר גם במשנה; אבל בסיפא דורש תלמידו, רבי יהודה, שני תנאים כדי לטמא את המים: האחד שהבעלים יעשה מלאכה בזמן השמירה, ושהשומר יהיה טמא, אבל אם השומר טהור והבעלים עשו מלאכה – המים טהורים. בלשון אחרת, אם נמסרו המים לטהור הרי שמסירתם נחשבת לשמירה חוקית, ואף אם הבעלים עשו מלאכה המים כשרים; אולם אם נמסרו המים לטמא אין זו מסירה חוקית, והמים עומדים ברשות הבעלים. מעתה, שלוש דעות לפנינו בשאלת כשרותם של המים שנמסרו לאדם טמא לשמירה:

12 1. לדעת התנא קמא במשנה – המים ברשות השומר, ואם השומר בלתי ראוי המים פסולים.

13 2. לדעת רבי אליעזר – המים ברשות הבעלים, והתנהגותם קובעת את דין המים.

14 3. לדעת רבי יהודה אם השומר טהור המים ברשות השומר, והתנהגותו של השומר קובעת את כשרות המים. אם המים ברשות שומר טמא הם נשארים ברשות הבעלים, והתנהגות הבעלים קובעת את כשרות המים. הלכה זו תרה אחר נימוק להקל, ואין בידינו העמדה ההפוכה המטמאת תמיד את המים.

15 אין צריך לומר שלכל אחת מהעמדות פִרכות הלכתיות. במערכת הלכתית רגילה רק נגיעה במים עצמם יוצרת טומאה, ולא מצינו שהבעלים או השומר יכולים לפסול את המים ממרחק. העמדה השלישית של רבי יהודה כוללת בתוכה חוסר לכידות מובהק, ודומה שמטרתה שקופה, ואין היא באה אלא לרכך את החומרה.

16 בתוספתא ישנה עוד הלכה המבהירה את רוח ההלכה התנאית: "מי שהיה הוא ומימיו באוהל המת, ומימיו מקפין צמיד פתיל. כשם שהוא טהור כך מימיו טהורין. הוא מבפנים ומימיו מבחוץ, כשם שהוא טמא כך מימיו טמאין. הוא מבחוץ ומימיו מבפנים, כשם שהוא טהור כך מימיו טהורין. אמר רבי שמעון ולזה אמור לו: שמור עצמך שיהו מימיך טהורין" פ"ז ה"ה, עמ' 636. בדרך כלל כשרות המים נקבעת לפי טהרתם, אבל רבי שמעון קובע את כשרותם לפי טהרתם של הבעלים. עמדה זו מתאימה לדעת רבי אליעזר לעיל מספר 2, ושונה בעליל מהלכות טומאת כלים בדרך כלל.